Cookies Policy

This site uses cookies. By continuing to browse the site you are agreeing to our use of cookies.

I accept this policy

Find out more here

A Persecution was Decreed:Persecution as a Rhetorical Device in the Literature of the Ge’onim and Rishonim* Part 1**

No metrics data to plot.
The attempt to load metrics for this article has failed.
The attempt to plot a graph for these metrics has failed.
MyBook is a cheap paperback edition of the original book and will be sold at uniform, low price.

Buy this article

$30.00+ Tax (if applicable)
Add to Favorites

image of European Journal of Jewish Studies

Abstract It is a common misconception that the haftarah started as a replacement for the reading of the Torah. This idea has its modern source in an influential article published in 1927 by Jacob Mann. 1 Going back to rabbinical and medieval sources shows that we should read them as topological texts. They give a pseudo-historical basis to well known and loved features of the service, like the haftarah, thereby missing a straightforward Talmudic source. Furthermore, they seem to be in dialog with other medieval texts that speak about martyrdom as a reaction to repression.

1. FN0* This article originated in a paper, written for the completion of my studies for the rabbinate at the Levisson Institute in the Netherlands. I want to thank my teachers Drs. L. Mock and Prof. W. J. van Bekkum for their guidance. I would like to thank Rabbi David Lilienthal for stimulating me critically along the path to the rabbinate. Furthermore, I want to thank my wife, Aviva Nijburg for patiently helping her dyslectic husband with the proofs of this article. All errors, of course, are mine.
2. FN00** This is the first part of the article. Its second half will appear in the EJJS 7.2 (2013).
3. FN11 Jacob Mann, “Changes in the divine service of the synagogue due to religious persecutions,” Hebrew Union College Annual IV (1927): 242–310.
4. FN22 However, when one looks up this period of history in scholarly texts on the development of the liturgy, one generally finds that it is regarded as a doubtful story.Ismar Elbogen, Jewish Liturgy. A Comprehensive History (Philadelphia: Jewish Publication Society, 1993), 143.Abraham Zebi Idelsohn, Jewish Liturgy and Its Development (New York: New York, H. Holt and Company, 1932), 139.
5. FN33 Alon Goshen-Gottstein, The Sinner and the Amnesiac: The Rabbinic Invention of Elisha ben Abuya and Eleazar ben Arach (Stanford: Stanford University Press, 2000), introduction; Seth Schwartz, “Historiography on the Jews in the ‘Talmudic Period’: 70–640 CE.” in The Oxford Handbook of Jewish Studies, ed. Martin Goodman (Oxford: Oxford University Press, 2002), 79–115.
6. FN44 Ernst Robert Curtius, Europäische Literatur und Lateinisches Mittelalter (Bern: A. Francke, 1948), 77ff.
7. FN55 An example of a classical topos still used in literature and poetry is the experience or visibility of God in nature. For the use of rhetorical devices in Talmudic literature, see Saul Lieberman, “Rabbinic interpretation of scripture,” in his Hellenism in Jewish Palestine: Studies in the Literary Transmission, Beliefs and Manners of Palestine in the First Century B.C.E.–IV Century C.E. (New York: New York Jewish Theological Seminary of America, 1950), 47–67.
8. FN66 Metaphorically speaking: “The topos is an adjustable spanner in the hands of the halakhic mechanic.”
9. FN77 For the Ge’onic literature in relation to the synagogue service, see Lawrence A. Hoffman, The Canonization of the Synagogue Service (Notre Dame: University of Notre Dame Press, 1979).
10. FN88 In this article, I will limit myself to examples from the area of liturgy. The topos of explaining change as instigated by suppression is not limited to this field; it found its way into other areas of halakhah that will not be part of this article. See Saul Lieberman, Tosefta Kifshuta (New York: Hotsaʾat Mekhon Meʾir Leyb Rabinovits, 1955), 6:147, where he argues that a certain change in the wording of the Miun document was instigated to limit danger during the Hadrian persecutions. See also: Marc Sapperstein, “Sermons and History, the ‘Marrano’ connection to Kol Nidre,” in All These Vows, Kol Nidre, ed. Lawrence A. Hoffman (Woodstock: Jewish Lights Publishing, 2011), 31–39.
11. FN99 Jacob Mann, “Changes in the divine service of the synagogue due to religious persecutions,” Hebrew Union College Annual IV (1927), 243.
12. FN1010 Mann, “Changes in the divine service of the synagogue due to religious persecutions,” 302–310.
13. FN1111 Mann, “Changes in the divine service of the synagogue due to religious persecutions,” 248, note 7: “All these passages, quoted by R. Benjamin, were evidently in his copy of S.E.R. (Sefer Eliyahu Raba, part of Tana debe Eliyahu, AR.) but were omitted by later copyists.”
14. FN1212 For modern views on date and place of the work, see Günter Stemberger, Einleitung in Talmud und Midrash. Achte, neubearbeitete Auflage (München: Verlag C.H. Beck, 1992), 332–333.
15. FN1313 Mann, “Changes in the divine service of the synagogue due to religious persecutions,” 245. See also page 259.
16. FN1414 J. Bergmann, “In der Zeit der Religionsnot,” Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums 72 (1928): 449–457. In this article, Bergmann does not quote Mann directly. It is unclear whether Mann’s article, published the year before, was available to him at the time.
17. FN1515 ‘Especially the stereotype next to the miraculous is for us the identifying mark of the legend with which we are able to distinguish between the historical and the legendary of a story.’ Bergmann, “In der Zeit der Religionsnot,” 449.
18. FN1616 ‘The legend developed everywhere out of the need of the people to explain the incomprehensible, to enlighten the dark. However, after its creation the legend-motif started to roam through time and country to be told, in the same form, about different events.’ Bergmann, “In der Zeit der Religionsnot,” 456. Bergmann’s ideas about folk culture are related to similar ideas in Romanticism and were probably influenced by contemporary political developments in Europe.
19. FN1717 Compare this with the introduction to Ginzberg, Legends of the Jews. (Philadelphia: The Jewish publication society of America, 1909).
20. FN1818 Timothy R. Tangherlini, “‘It Happened Not Too Far from Here . . .’: A Survey of Legend Theory and Characterization,” Western Folklore 49, no. 4 (1990): 385. See this article for other definitions.
21. FN1919 The story about the development of the haftarah that is circulating in the synagogue-world in our days can, of course, be typified as a legend within this definition.
22. FN2020 Berakhot 1:3.
23. FN2121 In the Ashkenazic ritual, only the opening line of the Shema is read. Other rituals (Minhag Sefarad and others) add the first part of the Shema.
24. FN2222 The Shema during the Torah service is, as far as I know, not discussed in early texts and it seems that such a minhag did not exist at the time. In late medieval texts, Masekhet Soferim 14:4 (“He who closes with a prophet (reads the Haftara), says the Shema, etc.”) is understood to imply that the Shema should be said while taking the scroll out of the Aron haQodesh. The service was, as I see it, adapted to follow this interpretation. In the Netherlands, only Reform communities follow this practice. In Seder Avodat Yisrael page 223, Baer says that the minhag belongs to the communities of Poland and some Ashkenazic communities. From there it seems to have spread to the U.S., where it became a normal feature of the Reform siddur.
25. FN2323 Jacob Mann, “Les ‘Chapitres’ de Ben Bâboï et les relations de R. Yehoudaï Gaon,” Revue des Études Juives 80 (1920): 130. The Qedushah is the part of the service that is most infused with the spirit of Ma’ase Hekhalot. Maybe we should read Pirqoy’s admonition against speaking about Ma’ase Hekhalot as a general reservation on his part about reading the Qedushah.
26. FN2424 Pirqoy ben Baboy, Fol. 3 recto=l.c., p. 521ואפילו אדם לפני אדם כמותו שנוזף אותו ומישים אותו טפש כל שכין זה שאומרים שמע בין קדוש לוימלוך שאין הוא לא עתו ולא מקומו שתיקנו חכז"ל מפני שלא תיקנו חכז"ל לקרוא קרית שמע אלא שחרית וערבית בלבד מן המשנה ומן התלמוד אם אתה אומר שמע פסוק ראשון שהוא או עיקר קרית שמע (פסוק ראשון הוא) [ד]אמר רב יהודה אמר שמואל שמע יש' יי אל' ייי אחד זו היא קריית שמע שלרבי יהודה הנשיא ועוד תנו רבנן שמע יש' י'י אל' ייי אחד זו היא כונת הלב רב' ר' מאיר אמר רבא הלכה כרבי מאיר ועוד כל שכין זה שאומרים פעמים באהבה שהוא כמגיס דעתו כלפי מעלה ומתרעים (ואומד שאנו אומרים פעמים בכל יום שהוא כמגיס דעתו כלפי מעלה) ואמ' ר' יהושע בן לוי בעשרין וארבעה מקומות בית דין מנדים ואחד מהם מגיס דעתו כלפי מעלה שאפילו אנו עוסקין בתורה שהיא חיי העולם הבא ביום ובלילה אסור לנו לחזיק טובה לעצמינו שלא ברא הקב"ה אותנו אלא לכבודו שכך כתוב כל הנקרא בשמי וגו' תדע לך שכן היא ותקנת שמד הוא שאין אומרים שמע (בן) [בין] קדוש לימלוך אלא בתפילת שחרית של שבת בלבד אבל במוספין ובמינחה וכל ימות השבת אין אומרים. עד עכשיב אין אומרים בארץ ישראל קדוש ושמע אלא בשבת או בימים טובים בלבד בשחרית בלבד חוץ מירושלים ובכל מדינה שיש בה בבלאיין שעשו מריבה ומחלוקת עד שקיבלו עליהם לומר קדושה בכל יום.
27. FN2525 Talmud Bavli Ta’anit 23a.
28. FN2626 See for instance: Maureen Bloom, Jewish Mysticism and Magic (London; New York: Routledge, 2007): 169.
29. FN2727 Magic and mysticism in Jewish tradition share common ground. Some parts of our tradition that we now regard as magic (such as writing amulets) used to be seen as practical mysticism. The magical and the mystical share a common vocabulary. It is possible to read Ḥoni’s act as magical and thus bordering on the mystical. Standing in the middle of a circle and seeking God’s presence may be read by Pirqoy as a parallel to the mystical act of seeking entrance to God’s palaces.
30. FN2828 Seder Rav Amram, Seder Tefilahמתיבי, חביבין ישראל לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת, שישראל אומרים שירה בכל שעה שירצו, ואלו מלאכי השרת אין אומרים שירה אלא פעם אחת ביום, ואמרי לה פעם אחת בשבת, ואמרי לה פעם אחת בחודש, ואמרי לה פעם אחת בשנה, ואמרי לה פעם אחת בשבוע, ואמרי לה פעם אחת ביובל, ואמרי לה פעם אחת לעולם. ולא עוד אלא שישראל מזכירין את השם לאחר שתי תיבות, שנאמר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד +דברים ו', ד'+ ואלו מלאכי השרת אין מזכירין את השם אלא לאחר שלש תיבות, שנאמר קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו. ולא עוד אלא שאין מלאכי השרת רשאין לומר שירה למעלה עד שיאמרו ישראל שירה למטה. שנאמר ברן יחד ככבי בקר ויריעו כל בני אלהים +איוב ל"ח, ז'+. תיובתא דרב חננאל אמר רב. אימא אחת אומרת קדוש ואחת אומרת קדוש קדוש ואחת אומרת קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו. והא איכא ותשאני רוח ואשמע אחרי קול רעש גדול ברוך כבוד ה' ממקומו. ההוא אופנים הוא דקאמרי לה. ואי בעית אימא כיון דאיתיהיב רשותא, איתיהיב. ועמו ישראל ממליכין שמו ואומרין ה' ימלוך לעולם ועד.
31. FN2929 Seder Rav Amram, Seder Tefilahוהכי שדר רב נטרונאי ריש מתיבתא דמתא מחסיא. כך מנהג של שתי ישיבות לומר בקדושת כתר אז בקול רעש גדול, וממקומך מלכנו וכו'. ובמוסף של שבת ושל יום טוב ושל יום הכפורים ובנעילה אנן אומרין פעמים וכו', ולהיות לכם לאלהים. אבל בראשי חדשים ובחולו של מועד אין אנו אומרין.ואלו שיש ביניכם שנראין כמדקדקין וגורעין ומוסיפין, לא יפה הם עושים, שמשנין ממנהג שתי ישיבות. ומנהג שלנו אין משנין ממה שאמרו חז"ל בתלמוד בין בשבתות בין בימים טובים. ואי מיקלעינן למקום ואמר חזן מאי דלא דמי, מסלקינן ליה.
32. FN3030 Encyclopedia Judaica ( Jerusalem: Keter, 1972), vol. 14: 888.
33. FN3131 Seder Rav Amram, Seder Tefilahורב שר שלום ריש מתיבתא דמתא מחסיא שדר הכי. לומר בתפלה של שחרית בשבתות ובימים טובים וביום הכפורים “פעמים”, אין מנהג בישיבה ובבל כולה, אלא בתפלת מוסף בלבד, וביום הכפורים אף בנעילה.מפני שכשנגזרה גזרה על שונאיהן של ישראל שלא לקרות ק"ש כל עקר, היה אומר אותה ש"ץ בהבלעה בעמידה בכל תפלה דשחרית, בין בחול בין בשבת. כיון שבטלה הגזרה והיו פורסין את שמע כתקנה ומתפללין בקשו לסלקה כל עיקר שהרי חזרה ק"ש למקומה, אלא אמרו חז"ל שבאותו דור נקבע אותו במוסף שאין בה ק"ש. ולמה קבעוה במוסף, כדי שיתפרסם הנס לדורות. לפיכך במוספין הוא דאומרה, בתפלת שחר אין אומרו שהרי קרו ק"ש כתקנה.
34. FN3232 Lemma גזרה in Marcus Jastrow, A dictionary of the Targumim, the Talmud Babli and Yerushalmi, and the Midrashic Literature (Philidelphia, 1903). In this context: “decree, edict, divine dispensation; (in an evil sense) persecution by foreign governments. In martyrological literature it developed the meaning of ‘pogrom’.”
35. FN3333 But compare, for instance, Unetanne Tokef, where it is God’s verdict.
36. FN3434 ‘Pores’ lit. ‘spread out’ or ‘break’. This is the verb generally used in the Talmud in connection with the reading of the Shema. Elbogen, Jewish Liturgy. A Comprehensive History explains it as originating from the responsive reading of the Shema, split, as it were, between the Shaliaḥ Ẓibur and the community. However, this interpretation of the term is disputed. See Elbogen, Jewish Liturgy. A Comprehensive History, 24, and specially note 24, page 392ff. In the last berakhah after the Shema in the Ma’ariv, God is asked to spread out (pores) the tabernacle of peace over the world. I suppose that makes ‘split’ an unlikely translation in the same context.
37. FN3535 In this text, it seems that Sar Shalom departs from accepted halakhah by implying that the shaliaḥ ẓibbur can say the Shema for the congregation. However, it is possible that in his time, the Shema in the Qedushah was already repeated by the congregation. That would make his account of history less likely, but it makes sense in a halakhic way.
38. FN3636 The event obviously lacks a plainly visible divine intervention. Some of the many later versions introduce the notion of God’s Kingship into the story (compare Maḥzor Vitry 138.) I have taken that idea as the focus of my interpretation.
39. FN3737 See: Hoffman, The Canonization of the Synagogue Service.
40. FN3838 See for an (incomplete) list: Mann, “Changes in the divine service of the synagogue due to religious persecutions,” 256, note 28.
41. FN3939 See next paragraphe.
42. FN4040 Sefer ha-Meḥakim.שפעם אחת גזרה אומה הרשעה שלא לקרוא קריית שמע וקבעוה בתפלה וכשנחדל השמד חזר הדבר ליושנו, סלקוה מתפלת יוצר שקראו בה קריית שמע ולא אבו לסלקה מכל וכל כדי לזכור חסד המקום, ואני שמעתי שהבינו אויבים שהיו אומרים אותה בקדושת יוצר ובטלוה משם שהיו אויבים עמהם בכל עת התפילה וקבעוה בקדושת מוסף שהיא כל היום והיו יכולין לומר לרצונם.
43. FN4141 Literally, “on.”
44. FN4242 See Elbogen, Jewish Liturgy. A Comprehensive History, 16. The entire Morning Prayer is sometimes called ‘Tefilat Yoẓer’ after the first berachah of the formal service, Yoẓer Or.
45. FN4343 R. Natan could refer to enemies in the sense of apostates. The problem with this interpretation is that apostates would understand that the Shema could be affixed to the Musaf Qedushah as well as to the Shaḥarit Qedushah.
46. FN4444 Joseph H. Hertz, The Authorised Daily Prayer Book, Hebrew text, English Translation with Commentary and Notes. Revised Edition (London: The Soncino Press, 1946).
47. FN4545 There is an extensive literature on crypto-Jews. Daily prayer in the secrecy of the bedroom did play an important role in crypto-Judaism. See David M. Gitlitz, Secrecy and Deceit: The Religion of the Crypto-Jews (Albuquerque: University of New Mexico Press, 2002): 445 ff. for moving accounts. About ‘Méndez’, a person put on trial in Mexico in the early seventeenth century, it was told that “in his undershirt [he] would go to the window of his room and thrust his head outside and face east, moving his lips as if he were praying some secret thing, and rolling his eyes upward until the whites showed.”
48. FN4646 Sefer Shibolei Haleket, inyan Tefila, siman 6.ור' בנימין אחי נר"ו כתב שראוי לומר בסתר שלא אמרו אבא אליהו אלא כנגד דורו של שמד שגזרו שלא לקרוא את שמע ולא היו יכולין להיות יראין בגלוי על כן הזהירם וזרזם לקבל עליהם עול מלכות שמים בסתר. תדע לךשכן הוא שאומר וחייבין אנו לומר לפניך תמיד שמע בכל יום כו' ומיחדים את שמך פעמיים באהבה ואומר שמע ישראל כו'. ועל כן אומר ברוך המקדש שמו ברבים לפי שבשעת השמד אין שמו מקודש ברבים אלא בסתר על כן אין לנו לשנות.
49. FN4747 Eliyahu Raba (Friedman), 19. Traditional version, chapter 21.ד"א העטופים ברעב, אין רעב אלא דברי תורה, שנאמר הנה ימים באים נאום ה' והשלחתי רעב בארץ וגו' (עמוס ח' י"א), מיכן אמרו, יהא אדם למד תורה באימה וביראה ברתת ובזיע, יסתכל כל אדם בעצמו, וידע שלאחר שעת יתהישא עיניו לשמים ויאמר, מי ברא כוכבים ברקיע ונתן לו מקום לכל אחד ואחד, דרך ומסילה לכל אחד ואחד, כמה מגדלים בנתה מלכות רומי, מי גדען והשליכן לארץ, כמה מגדלים בנתה מלכות מדי, מי גדען והשליכן לארץ, מי בעט בו במגדל ראשון, ונתן ראשו במקום אחד וגופו במקום אחר ועשרים ואחד מיל בין זה לזה, שנאמר לבך יהגה אימה [וגו'] (ישעיה ל"ג י"ח), מיכן אמרו, יהא אדם ירא שמים ומודה על האמת ודובר אמת בלבבו, בכל יום ויום ישכים ויאמר, רבון כל העולמים לא על צדקותינו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך וגו', ואומר בעת ההיא אביא אתכם ובעת קבצי אתכם כי אתן אתכם לשם ולתהילה בכל גויי הארץ בשובי את שבותיכם לעיניכם אמר ה' (צפניה ג' כ'). סליק פירקא.
50. FN4848 The description of both the Roman and the Persian (Median) kingdoms as fallen would make a date in Islamic times more probable for this fragment of the text than the early date Mann proposed.
51. FN4949 In Mann, “Changes in the divine service of the synagogue due to religious persecutions,” 247–248 (note). Almost a century has passed since Mann’s pioneering work. We have learned how little we know about the ancient history of Judaism and often shy away from the certainties of our masters, tending to be more cautious when trying to date a text. In this article, I will not even try to give a date for Sefer Eliyahu Raba. As far as I know, the text that Mann knew for certain as having been part of the book simply does not exist. Even if it were part of the work, it still would not be enough to date the whole text.
52. FN5050 Israel M. Ta-Shma, Early Franco-German Ritual and Custom, 3th revised edition ( Jerusalem: The Magnes Press,1999), 311ff [Hebrew] describes the medieval debate on the Shema in the Ma’ariv. Because of the late sunset in northwestern Europe, the Ma’ariv service was often held before stars were visible. That creates a halakhic problem. Either the Shema in the Ma’ariv is said too early and is invalid, or, if the early Shema is seen as valid, the status of the nighttime Shema becomes problematic.
53. FN5151 Ra’avyah, Berachot 1והמאחרים לקרא ק"ש ולהתפלל בלילה ת"ע מיחזי כיוהרא, שכל העושה דבר ואינו צריך נקרא הדיוט כדאיתא בירושלמי דמכילתין פ"ב. אך למי שהורגלו בפרישות גם בשאר דברים לדידהו לא מיחזי כיוהרא. וגם דבר זה פירשתי בתשובה של סוכה. וראיתי בפר"ח דקיימא לן דקריאת שמע בשעת צאת הכוכבים. ובירושלמי בתחלת מסכת תני הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו א"כ למה קורין אותה בבית הכנסת א"ר יוסי אין קורין אותה בשביל שהיא חובה אלא כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה. לדברי ירושלמי מתני' דברכות בק"ש שעל מטתו עכ"ל. ובפ' תפלת השחר כתוב בפר"ח ראינו לרבותינו הגאונים שפירשו של שבת בערב שבת, ומסקנא שאומרים קדושה על הכוס, ש"מ שמתפלל מבעוד יום תפלת ערבית. ולרבותא נקט של שבת בערב שבת א"נ של מוצאי שבת בשבת וכ"ש בחול לחול. ותפלה בלבד מתפללין אבל ק"ש לא היו קורין עד צאת הכוכבים. ואנו לא סבירא לן הכי, דכי היכי דהוי מצלי ומקדשי קרו נמי ק"ש וכן כשמבדילין קרו ק"ש, וכן לשון הירוש' מוכיח א"כ למה קורין אותה בב"ה וכו'. לפיכך אינו דבר [רחוק] לומר שמתפללין עם ק"ש בבית הכנסת בעוד יום ועל מטתו בצאת הכוכבים [עכ"ל]. ויש שאמרו שהירושלמי לא מיירי בק"ש אלא כמו שאנו אומרים בשחרית אשרינו שאנו משכימים ומעריבים ואומרים פעמים שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד וכן היו נוהגים אז נמי לומר קודם תפילות המנחה כשפותחים באשרי יושבי שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ועומדים ומתפללים ובשעת השמד תיקנו כן שלא ירגישו בקריאת שמע והיו יריאים לקרותו כדינו.
54. FN5252 At this point in the text, the redactor inserted “[עכ"ל]” (“end of quote”). It is unclear to me what quotation has ended here. My impression is that there is a problem in the text that needs clarification.
55. FN5353 See p. 199.
56. FN5454 Psalm 84:5.

Article metrics loading...



Can't access your account?
  • Tools

  • Add to Favorites
  • Printable version
  • Email this page
  • Subscribe to email alerts
  • Get permissions
  • Recommend to your library

    You must fill out fields marked with: *

    Librarian details
    Your details
    Why are you recommending this title?
    Select reason:
    European Journal of Jewish Studies — Recommend this title to your library

    Thank you

    Your recommendation has been sent to your librarian.

  • Export citations
  • Key

  • Full access
  • Open Access
  • Partial/No accessInformation